תיאולוגיה מקראית ומשבר המיניות

מאת אל מולר

© כל הזכויות שמורות ל-9Marks

 

החברה המערבית עוברת כיום תהליך שאפשר לכנות רק בשם מהפכה מוסרית. הקוד המוסרי והשיפוט האתי הקולקטיבי של החברה שלנו לגבי נושא מסוים לא עבר רק התאמות מינוריות אלא מהפך מוחלט. היום חוגגים את מה שבעבר גינו, ומגנים את הסירוב להשתתף בחגיגה.

ההבדל בין המהפכה המוסרית הנוכחית, מהפכת המיניות, לבין מהפכות מוסריות מן העבר, הוא שהיא מתרחשת במהירות חסרת תקדים. דורות קודמים חוו מהפכות מוסריות שנמשכו עשרות ואפילו מאות שנים. המהפכה הנוכחית מתרחשת במהירות האור.

כשאנחנו בוחנים את תגובת הקהילה למהפכה הזאת, אנחנו חייבים לזכור שהדיונים הנוכחיים לגבי המיניות גורמים למשבר תיאולוגי עמוק. ניתן להשוות את המשבר הזה למשבר שחוותה הקהילה במאה הראשונה בגלל הגנוסטיקה או בתקופת אוגוסטינוס בגלל הפלגיאניזם. במילים אחרות, מהפכת המיניות מאתגרת את השקפת הקהילה לגבי הבשורה, החטא, הישועה וההתקדשות. חסידי ההשקפה החדשה בנוגע למיניות דורשים שִכתוב גורף של סיפור-העל של הכתובים, ארגון מחדש של התיאולוגיה, ושינוי יסודי בהשקפתנו לגבי תפקיד הקהילה.

האם המילה “טרנסג’נדר” מופיעה בקונקורדנציה?

שימוש בפסוקים בודדים מחוץ להקשרם הוא הרפלקס הראשוני של המשיחי הממוצע שמחפש דרך לארגן את טיעוניו מחדש. הרפלקס של השימוש בכתובים טבעי לנו, כי אנחנו מאמינים שכתבי הקודש הם דבר אלוהים המושלם והאמין. אנחנו מבינים ש”כאשר הכתובים מדברים, אלוהים מדבר”, כפי שאמר ב”ב וורפילד. עליי להבהיר שהרפלקס הזה אינו מוטעה לגמרי, אבל הוא גם לא לגמרי צודק. הוא אינו מוטעה לגמרי כי טקסטים מסוימים מדברים על נושאים מסוימים באופן ישיר וברור.

מנגד, יש לשיטה הזאת, שאני מכנה “רפלקס הקונקורדנציה”, מספר מגבלות מובהקות. מה תעשה כשאתה מתחבט בבעיה תיאולוגית שאינה תואמת אף מונח בקונקורדנציה? את רוב הבעיות התיאולוגיות המשמעותיות לא ניתן לצמצם לכדי מציאת מונחים רלוונטיים ופסוקים המכילים אותם בקונקורדנציה. נסו לחפש את המילה “טרנסג’נדר” בקונקורדנציה. מה לגבי “לסבית”? או לגבי “הפרייה חוץ גופית”? את המושגים האלה בטוח לא אמצא בתנ”ך שלי.

העניין הוא לא שהתנ”ך לוקה בחסר. הבעיה היא לא טעות בכתבי הקודש אלא טעות בגישה שלנו לכתבי הקודש. “גישת הקונקורדנציה” לכתובים יוצרת תנ”ך שטוח, ללא הקשר, ללא בריתות וללא סיפור-על. אלה שלושה יסודות הכרחיים להבנה נכונה של כתבי הקודש.

השקפה תיאולוגית לגבי הגוף

הקהילה חייבת לדבוק בתיאולוגיה מקראית כדי לגבש תשובה הולמת למשבר המיניות הנוכחי. היא חייבת ללמוד לקרוא טקסטים מהכתובים בהתאם להקשרם, כחלק מסיפור-העל של הכתובים וכחלק מהתגלות הדרגתית במסגרת מערכת של בריתות. אנחנו צריכים ללמוד לפרש כל סוגייה תיאולוגית דרך סיפור-העל של הכתובים: הבריאה, החטא, הישועה והבריאה החדשה. משיחיים זקוקים להשקפה תיאולוגית לגבי הגוף, המעוגנת בסיפור הישועה כפי שהוא מתגלה לנו בכתובים.

הבריאה

לפי הכתוב בבראשית א 28-26, ברא אלוהים את האדם – בשונה משאר הבריאה – בצלמו. הקטע הזה מראה גם שייעודו של אלוהים לאדם היה קיום בגוף. גם בבראשית ב 7 מודגשת הנקודה הזאת. אלוהים יוצר את האדם מהאדמה ואז נופח באפו נשמת חיים. סדר האירועים מעיד על כך שהיינו גוף עוד לפני שהיינו נפש חיה. לפיכך, גופינו אינו נילווה בדיעבד להיותנו בני אדם. אדם וחווה מצווים להתרבות ולשלוט על הארץ. הגוף שלהם מאפשר להם, בהתאם לבריאתו ותוכניתו הריבונית של אלוהים, לממש את היותם צלם אלוהים.

סיפור בראשית יוצא מתוך נקודת ההנחה שלגוף יש צרכים. אדם צפוי היה להיות רעב, לכן אלוהים נתן לו את פרי הגן. הצרכים האלה הם ביטוי מעצם הבריאה לכך שלאדם יש התחלה וסוף ולכך שהוא תלוי באלוהים.

יתר על כן, אלוהים ידע שלאדם יהיה צורך בחברה, לכן הוא נתן לו אישה, את חווה. אדם וחווה נקראו להתרבות ולמלא את הארץ באנשים נושאי צלם אלוהים באמצעות שימוש הולם ביכולת הרבייה הגופנית שאיתה נבראו. חלק אינטגרלי מכך הוא ההנאה הגופנית שכל אחד מהם יחווה כאשר שניהם יהפכו לבשר אחד – שמשמעותו גוף אחד.

סיפור בראשית מעיד על כך שמינו של אדם הוא חלק מבריאתו הטובה של אלוהים. מינם של בני אדם הוא לא רק המצאה חברתית שנכפית על אנשים ומונעת מהם ליצור מספר בלתי מוגבל של ווריאציות מגדריות.

סיפור בראשית מלמד אותנו שמינו של אדם נברא על ידי אלוהים לטובתנו ולכבודו. מינו של אדם נועד להביא לפריחת האדם, ומוגדר על ידי החלטת הבורא – בדיוק כפי שהוא קבע שנתקיים והגדיר מתי ואיפה.

לסיכום, אלוהים ברא את האדם כגוף ונפש. במישור הגופני, אלוהים עצמו נתן לנו את המיניות כמתנה שעלינו לנהל באחריות. הצורה שבה אלוהים ברא אותנו מעידה על מטרותיו בעבורנו.

סיפור בראשית משלב את כל הדיון הזה במסגרת של ברית. מטרת הרבייה היא לא רק התפשטות המין האנושי. הרבייה מדגישה את העובדה שאדם וחווה נועדו להתרבות כדי למלא את הארץ בכבוד ה’ שמשתקף במי שנושא את צלמו.

החטא

החטא, השלב הבא בהיסטוריה של הישועה, משחית את מתנתו הטובה של אלוהים, הגוף. כניסתו של החטא לעולם הופכת את הגוף לבן תמותה. המשמעות לגבי המיניות היא שהחטא מעוות את תוכניתו הטובה של אלוהים שבני הזוג ישלימו זה את זה. חווה משתוקקת לשלוט בבעלה (ברא’ ג 16) ומנהיגותו של אדם תהיה קשוחה (ג 19-17). חווה תסבול כאב בזמן לידת ילדיה.

הסיפורים שבאים אחר כך מראים את התפתחותם של דפוסי התנהגות מיניים מעוותים, מפוליגמיה ועד אונס. ראוי לציין שהכתובים מדברים על כך בפתיחות. לאחר סיפורי בראשית ניתנת התורה שאמורה לרסן התנהגות מינית פסולה. התורה עושה סדר בענייני מיניות ויוצאת בהצהרות ברורות לגבי מוסר מיני, נישואין, גירושין ונושאים אחרים רבים הקשורים לגוף ולמיניות כמו למשל לבוש בהתאם למינו של אדם.

התנ”ך מקשר בין חטא מיני לבין עבודת אלילים. אורגיות דתיות, זנות במקדשים ועיוותים נוראיים אחרים של השימוש במתנת אלוהים הטובה, הגוף, נתפסים כולם כחלק מעבודת האלילים. שאול מתייחס לאותו עניין באיגרת אל הרומים: בני האדם המירו “את כבוד האלוהים אשר הוא חי וקיים בדמות צלם אדם אשר הוא כלה והולך, צלם כל עוף והולך על ארבע ורמש האדמה (רומ’ א 23). הם “המירו אמיתו של האלוהים בשקר ויכבדו את הבריאה לעובדה תחת בוראה” (שם פס’ 25). לכן גברים ונשים מצאו חלופות למערכות היחסים הטבעיות ביניהם (שם פס’ 27-26).

הישועה

כשאנחנו מדברים על הישועה, אנחנו מוכרחים לציין שאחד ההיבטים החשובים ביותר של ישועתנו הוא שהישועה באה באמצעות מושיע בעל גוף אנושי. “והדבר נהיה בשר וישכון בתוכנו” (יוח’ א 14; השווה גם פיל’ ב 11-5). לבן האלוהים היה גוף כשהושיע אותנו, ויהיה לו גוף לנצח.

שאול אומר שהישועה כוללת לא רק את נפשנו אלא גם את גופנו. באל הרומים ו 12 הוא מדבר על החטא השולט בגופנו בן התמותה – דבר המעיד על תקווה לישועה עתידית של הגוף. באל הרומים ח 23 הוא אומר שחלק מתקוותנו הוא שבסופו של דבר ייפדה גם גופנו. גם עכשיו, כחלק מתהליך ההתקדשות שלנו, אנחנו מצווים להציג את גופנו כקורבן חי לאלוהים כחלק מעבודת אלוהים (רומ’ יב 2). מעבר לכך, שאול מתאר את הגוף של אדם שנושע כמקדש של רוח הקודש (קור”א ו 19) וכמובן שהתקדשות משפיעה גם על גופנו.

מוסר מיני בברית החדשה כמו בתנ”ך מווסת את הצורה שבה אנחנו מביעים את המיניות שלנו. ישוע והשליחים מגנים באופן חד משמעי חטא מיני מכל סוג. גם שאול אומר בבירור לקהילה בקורינתוס שחטאים מיניים – חטאים כלפי הגוף עצמו (קור”א ו 18) – מכפישים את שם הקהילה והבשורה כי הם מצהירים בפני העולם שצופה בנו שלבשורה לא הייתה השפעה (קור”א ה-ו).

הבריאה החדשה

לבסוף אנחנו מגיעים לשלב הרביעי והאחרון בסיפור הישועה – הבריאה החדשה. באיגרת הראשונה אל הקורינתים טו 57-42 מפנה שאול את תשומת ליבנו לא רק לתחייה של גופנו בבריאה החדשה, אלא לעובדה שתחיית המשיח בגוף היא ההבטחה והכוח לתקווה העתידית הזאת. תחייתנו תהייה התגשמות הכבוד הנצחי בגוף. גופנו החדש יהיה שונה ומושלם אך תהיה גם המשכיות לקיומנו הנוכחי בגוף, כפי שגופו של ישוע הוא אותו הגוף שהיה לו עלי אדמות אך מפואר לאין ערוך.

הבריאה החדשה לא תהיה פשוט חזרה לגן עדן. היא תהייה טובה מגן עדן. כפי שקלווין אמר, בבריאה החדשה נכיר את אלוהים לא רק כבורא אלא גם כמושיע – והישועה הזאת כוללת גם את גופנו. יהיה לנו גוף כשנמלוך עם המשיח, כפי שגם לו, מלך העולם, יש גוף.

בקשר למיניות שלנו, אומנם מינו של אדם יישאר בבריאה החדשה, אבל כבר לא יהיו יחסי מין. אין הכוונה שהמיניות מבוטלת בתחייה – להפך, היא מגיעה לשלמות. סעודת החתונה של השה, שעליה מצביעים הנישואין והמיניות, סוף סוף תגיע. כבר לא יהיה צורך למלא את הארץ באנשים נושאי צלם אלוהים, כפי שהיה בבראשית א. במקום זאת הארץ תהיה מלאה בדעת כבוד אלוהים, כמו שהמים מכסים את פני הים.

חשיבותה של התיאולוגיה המקראית

משבר המיניות הוכיח שרועי קהילה רבים חסרים שיטה תיאולוגית. “רפלקס הקונקורדנציה” לא מסוגל לספק את הצורך בחשיבה התיאולוגית החדה שנדרשת היום מהמטיפים. רועי הקהילה וחבריה חייבים להבין את חשיבותה של התיאולוגיה המקראית ולקרוא את הכתובים בהתאם להיגיון הפנימי שלהם – היגיון של עלילה שנעה מהבריאה ועד הבריאה החדשה. האתגר שניצב בפנינו בקשר להבנת הכתובים הוא עצום, אבל הוא חיוני למעורבות חברתית מסורה של המאמינים.