מדוע ההיכרות עם חברי הקהילה חיונית ביותר לאיכות המסר?

מאת ג’רד סי ווילסון

© כל הזכויות שמורות ל-9Marks

 

המטיף צעד לאורך הבמה ונעץ בקהל מבט רציני. הגיע הרגע להזמין את חברי הקהילה להגיב למסר. הוא ביקש מאלה שהמסר דיבר אל ליבם, להרים את ידיהם. אפילו יד אחת לא הורמה, אבל לא הייתה לו שום אפשרות לדעת זאת כי הוא היה על מסך טלוויזיה.

מצאתי את עצמי באחד המתחמים של קהילה שמתאספת בקבוצות שונות, במספר מקומות בו זמנית. הייתי שם כדי לבצע משימה בעבור אותו רועה קהילה. הוא שכר את שירותיי כדי לבצע עבודת מחקר. הביקור באחת מאספות הקהילה הרבות שהוא ניהל מרחוק, נועד לאפשר לי להכיר את עבודתו. בהחלט הכרתי אותה, אבל לא יכולתי להתחמק מהתחושה שעבודה הנעשית בדרך זו אינה מאפשרת למטיף להכיר את הקהילה שלו.

 

אינני יודע מה אתם חושבים על “קהילות מסך” ובכלל על דפוס של קהילה המתאספת במספר הולך וגדל של מוקדים. אבל החוויה הזאת ודומותיה איששו את חששותיי לגבי הריחוק בין המטיף לבין חברי הקהילה. זוהי בעיה הולכת וגדלה בכל סוגי הקהילות, גדולות כקטנות.

הבעיה הזאת בהחלט אינה מוגבלת ל”קהילות מסך” רב מוקדיות. בכל קהילה שהולכת וגדלה, רועה הקהילה מתקשה להכיר את חבריה. והפיתוי להתנתק יותר ויותר גובר ככל שהקהילה גדלה והמבנה שלה נעשה מורכב יותר.

כמובן שאפילו רועה קהילה של קהילה קטנה אינו יכול להיות החבר הכי טוב של כל חבר קהילה, ורועי קהילות גדולות גם אינם מסוגלים להכיר לעומק כל אחד ואחד. אבל רועה קהילה שעבודתו מתמקדת יותר ויותר בהטפה ופחות ופחות בדאגה לפרט, ומעורבותו בקהילה הולכת וקטנה, חותר בעצם תחת המשימה שלה הוא מנסה להקדיש את זמנו. הטפה טובה דורשת קרבה לקהילה.

את ההטפה לא ניתן להפריד מהדאגה לפרט. למעשה, ההטפה היא הרחבה של הדאגה לפרט. קיים מגוון סיבות לכך שרועי קהילה שרוצים להעביר מסר משמעותי, צריכים להכיר את חברי הקהילה טוב ככל האפשר. להלן שלוש מהסיבות החשובות ביותר:

  1. מסר משמעותי לוקח בחשבון את האלילים בחיי חברי הקהילה.

כשאני נוסע להטיף באספות קהילה ובכנסים, אחת השאלות הראשונות שאני נוהג לשאול את רועה הקהילה שהזמין אותי היא: “מהם האלילים בחייהם של חברי הקהילה?” אני רוצה לא רק לבוא לומר את מה שיש לי לומר, אלא לשרת את רועה הקהילה והקהילה שלו. אני רוצה להתייחס כמיטב יכולתי לתקוות ולחלומות של חברי הקהילה ששאיפותיהם אינן נובעות מהתמסרות למשיח, שכן הם אינם מוצאים בו את סיפוקם הגדול ביותר. לצערי יש רועי קהילה שאינם יודעים איך לענות על השאלה הזאת.

כששאול נכנס לאתונה, הוא ראה שהעיר הייתה מלאה באלילים (מה”ש יז 16). עם זאת, הוא לא ראה בכך בעיה פילוסופית, אלא בעיה רוחנית שהעציבה אותו באופן אישי. וכאשר הוא דיבר על כך, הוא עשה זאת בצורה מאוד ספיציפית, והתייחס להתמסרותם לאל הבלתי נודע (מה”ש יז 23). בכל פעם ששאול פנה במכתביו לקהילה מסוימת, הוא התייחס גם לחטאים ולשקרים מאוד מסוימים. הוא לא דיבר בהכללות. הוא ידע מה מתרחש בקהילות.

כמובן שאין הכוונה להביך או לחשוף פרטים מחייהם של האנשים בפומבי אלא להיות מעורב בחייהם של חברי הקהילה בצורה מספקת כדי לדבר במושגים שהם מבינים.

כל עוד רועה הקהילה אינו מקדיש מזמנו לפיתוח קשרים אישיים עם אנשים מהקהילה, האלילים שבהם הוא נלחם במסרים שלו, יהיו תיאורטיים בלבד. לכל בני האדם יש כמה אלילים אוניברסליים משותפים. אבל לחברה שבתוכה כל קהילה וקהילה נמצאת, לקהילות עצמן, עם האופי החברתי המיוחד להן, ואפילו לקבוצות בעלות מאפיינים משותפים בתוך הקהילה, יש נטייה להימשך לאלילים ספציפיים ולדפוסים מסוימים של חטא.

היכרות אישית שתלמד אותך על התקוות המוטעות של חברי הקהילה בקשר למצבם הכלכלי, לקריירה שלהם ולמשפחתם תסייע לך לדעת איך עליך להטיף. היא תעזור לך לבחור את הטקסטים הנכונים ולשים את הדגשים הנכונים כשאתה מסביר אותם. זה מה שהופך את ההטפה מתרגיל בניתוח טקסט לשירות שתורם לקהילה.

  1. מסר משמעותי מזדהה עם סבלם של חברי הקהילה.

אני יכול להעיד מניסיוני שהצורה שבה אני מטיף השתנתה מאז שהתחלתי להחזיק את ידיהם של אנשים בשעתם האחרונה, ולהקשיב למה שיש בליבם של אנשים בשעה שהם בוכים. עד שלא תשמע כמה וכמה אנשים משתפים אותך בחטאים, בפחדים, בחששות ובכאבים שלהם, ההטפה שלך יכולה להיות מעולה ומלאת תשוקה אבל היא לא תמצה את מלוא הפוטנציאל שלה – היא לא תעורר תגובה.

מטיפים רבים נושאים איתם את כובד משקלו של דבר אלוהים אל דוכן המטיף, וטוב שכך. הכרזת חסד אלוהים המתגלה בבשורה, היא בהחלט משימה אצילית ראויה ונפלאה. אבל על המטיף להיות מודע לחשיבות של האנשים שהוא עומד מולם. כדי לעלות להטיף הוא חייב לרדת איתם קודם אל הגיא. הדפים שעליהם הכין את המסר חייבים להיות ספוגים בדמעותיהם.

המטיף צריך לדעת עם איזה סבל נאלצים חברי הקהילה להתמודד יום יום כדי לא לאבד את הרגישות כלפיהם. כך הוא לא ייקח בקלות דברים שהם כבדי משקל בעיני חברי הקהילה. רגישות כזאת תשפיע על הדוגמאות שבהן הוא משתמש, על הסיפורים שהוא מספר ומעל הכול על הגישה שבה הוא ייגש לכתובים. ראיתי מטיפים שהתבדחו על נושאים שחברי קהילה נאבקו בהם – אני הייתי מטיף כזה. אנחנו מתכוונים להסיר מאנשים את כובד המשא שלהם, אבל בסופו של דבר במילים הפזיזות שלנו אנחנו מוסיפים עליו.

מטיף, האם באמת אכפת לך מחברי הקהילה? אינני מתכוון לשאול: “האם אתה מתחבר לאנשים בקלות?” אני מתכוון לשאול: “האם אתה יודע מה מתרחש בחייהם של חברי הקהילה שלך? האם זה נוגע לליבך, מצער אותך? האם בכית עם אלה שבוכים? אם לא, המסרים שלך יעידו על כך בסופו של דבר.

חשוב על הצער שחש משה בגלל חטאי עמו (שמות לב 32) או על הדמעות הרבות של שאול השליח (מה”ש כ 31; קור”ב ב 4; פיל’ ג 18). חשוב גם על רחמיו של המשיח כשהוא ראה את מה שבליבם של האנשים (מתי ט 36). אולי אתה חושב שאתה מסוגל לחוש את הרגשות האלה בלי להכיר את הקהילה שלך לעומק, אבל זה לא אותו הדבר, ובמיוחד לא מבחינתם. בדיוק כמו שמילת עידוד מאדם המשמש מודל לחיקוי אינה משתווה למילת עידוד מאבא שלך. מטיף, אל תימלט אל הטקסט שלך בלי לשאת בליבך את כובד המשא של חברי הקהילה.

  1. מסר משמעותי מלווה בתפילה למען חברי הקהילה

כל מטיף נאמן מתפלל תוך כדי הכנת המסר. הוא מתפלל שדבר ה’ לא ישוב ריקם (ישע’ נה 11). הוא מתפלל שהשומעים יקבלו את המסר. הוא מתפלל שאנשים ייוושעו וחייהם ישתנו. כל אלה תפילות טובות. אבל טוב עוד יותר יהיה אם הכנת המסר וכתיבתו יהיו מלוות בתפילות למען אנשים ספציפיים, ומעבר לכך, למען הצורך הייחודי של כל אחד ואחד.

שאול חוזר ואומר לאנשים שעליהם הופקד, שהוא זוכר אותם בתפילותיו (אפס’ א 16; טימ”ב א 3; פילמ’ א 4). ומשום שלעיתים קרובות הוא מזכיר שמות, אנחנו יודעים שכוונתו אינה כללית. אף על פי ששאול לא היה רועה של קהילה מסוימת אחת אלא שירת בתור מבשר וייסד קהילות רבות, הוא השקיע מאמצים רבים להכיר את האנשים שאותם שירת גם ממרחק, ושאף לבקר אותם כמה שיותר. על אחת כמה וכמה צריך רועה של קהילה מקומית לפתח מערכות יחסים עם חברי הקהילה! הוא צריך להכיר את שמותיהם ולשאת את שמותיהם בתפילה לשמיים.

חשוב שתדע למי מכוון המסר. חשוב שתדע שאחות מסוימת אינה אוהבת את המסרים שלך. חשוב שתדע שהאח שכל הזמן מרעיף עליך שבחים, אוהב אותם יותר מדי. חשוב שתדע שהאיש בשורה האחרונה עם הזרועות השלובות והמצח המקומט אינו כועס עליך – כך הוא פשוט נראה כשהוא מקשיב. חשוב שתדע שהאישה שיושבת מקדימה, מחייכת ומנידה בראשה, נוטה לשכוח את כל מה שאמרת. כאשר אתה יודע את הדברים האלה, אתה יכול להתפלל למען חברי הקהילה תפילה עמוקה ואישית יותר – בגישה של רועה. גם המסרים שלך ישתפרו. הם יהיו אמיתיים יותר. הם יבואו לא רק מהשכל ומהפה שלך אלא מכל לבבך ומכל נפשך.

כמובן שאני יוצא מנקודת ההנחה שאתה מעוניין שהמסרים שלך יהיו כאלה. אם אתה רואה את המסרים בתור “משאב רוחני” לבעלי עניין או שיחת מוטיבציה לאנשים בעלי נטייה לדתיות, ולא בתור מילים הנושאות עדות נבואית מדבר אלוהים ללבבות האנשים, אתה מוזמן להתעלם מכל מה שאמרתי.