כוח הדוגמה

מאת מארק דוור

© כל הזכויות שמורות ל-9Marks

"הצבת דוגמה אינה הדבר העיקרי בחיים – היא הדבר היחיד". במשפט זה הציג בבירור השליח, הרופא והמחבר אלברט שוויצר את כוח הדוגמה. כמה מאיתנו הקוראים משפט זה, הושפעו מחייו רבי ההשפעה של רועה קהילה, זקן או מאמין אחר שראו בגיל צעיר? כשאני אומר: "רועה קהילה נאמן", איזו דמות מופיעה לנגד עיניכם? כשאני אומר: "משיחי נאמן", על מי אתם חושבים?

כמובן, דבריו של שוויצר הם הגזמה. חיים של נאמנות כוללים עוד  דברים רבים, אך כולם משתלבים יחד בדוגמה האישית שאדם כלשהו מציב.

"אימון" ו"התהוות" אולי נשמעים לנו רעיונות חדשים, אבל הם אינם חדשים. אם נסתכל על הדרך שבה אלוהים יצר אותנו, נראה שהוא כבר חשב על המושגים האלה ושילב אותם בתוכניתו. אלוהים יצר את האדם בדמותו, ועלינו לעקוב אחר דוגמתו ולחקות את אופיו. כאשר המשיח התגלם בבשר, אלוהים בא בבשר כך שנוכל להבין אותו ולדעת איך להתייחס אליו,  כפי שכיפא אמר: "השאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו" (פטר"א ב 21).

גם אנחנו זוכים להשתתף בעבודת אלוהים הזאת, שבה אנחנו מציבים דוגמה או הולכים בעקבות דוגמאות אחרות. אלוהים יצר את בני האדם כך שייוולדו לחברת בני האדם ויתבגרו בה במסגרת המשפחה. איננו נוצרים מעצמנו וגם איננו מופיעים מייד כבני אדם בוגרים. לפני התוכנית של אלוהים, ילדים אמורים לגדול ולהתבגר בין היתר בעזרתם של הורים שאוהבים אותם.

זאת גם הדרך שאלוהים התכוון להתגלות לעולם החוטא הזה. אלוהים קרא לאברהם ולצאצאיו וייחד אותם להיות קדושים, מיוחדים ונפרדים מהעולם. הוא רצה שהם יהיו מיוחדים כדי  להראות לעולם תמונה של חברה המשקפת את אופיו של אלוהים – חברה המגלמת את ערכיו של אלוהים ואת העקרונות החשובים לו. כשאלוהים אמר לעמו בויקרא יט "קדושים תהיו כי קדוש אני יהוה אלוהיכם", הוא לא דיבר רק אל אדם יחיד, כמו משה, אהרון או יהושע. הוא בהחלט דיבר גם אליהם, אבל אפשר לראות  בוויקרא יט 1 שאלוהים ציווה על משה במפורש לומר את הדברים לכל עדת בני ישראל. החוקים שהוא נתן להם מייד אחרי כן עסקו בעיקר בקשרים בין בני אדם, הגינות, צדק ואינטראקציות חברתיות. הוא הראה שכאשר בני העם ידאגו זה לזה – לאובדים ולחלשים שביניהם – הם ישקפו חלק מאופיו של בוראם הרחמן והצדיק.

עם ישראל נכשל במשימתו להציב דוגמה לעמי העולם, וכשל זה הוא אחד הטענות העיקריות של אלוהים כלפי עם ישראל בתנ"ך. לכן ביחזקאל ה, קיבל  עם ישראל את התפקיד ללמד את אומות העולם באמצעות דוגמה שלילית. אלוהים אומר לישראל: "זאת ירושלים, בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות: ותמר את משפטי לרשעה מן הגויים ואת חוקותיי מן הארצות אשר סביבותיה… ואתנך לחרבה ולחרפה, בגוים אשר סביבותייך; לעיני כל עובר. והייתה חרפה וגדופה מוסר וּמְשַׁמָּה, לגויים אשר סביבותייך בעשותי בך שפטים באף ובחמה ובתוכחות חמה, אני יהוה דיברתי" (יחז' ה 14-15,5). שוב ושוב אמר אלוהים ביחזקאל שכל הדברים שהוא עושה לעם ישראל הם למען שמו. כלומר, כדי שהאמת על אודותיו תיוודע בקרב אומות העולם.

העדות הקולקטיבית הזו לדמות אלוהים היא אותו תפקיד שאלוהים ייעד לקהילה בברית החדשה. ביוחנן יג, ישוע אמר שהעולם יידע שאנו תלמידיו אם אהבת המשיח תשכון בינינו. שאול כתב לקהילת האפסים: "בעבר הייתם חושך, אך עכשיו אור אתם באדון. התנהגו נא כבני האור" (אפס' ה 8).

בחיינו כמשיחים, כיחידים ועל אחת כמה וכמה יחד כקהילות, אנחנו מאירים את אור האלוהים בעולם החשוך וחסר התקווה הזה. באמצעות חיינו כמשיחים, אנחנו מלמדים זה את זה ואת העולם הסובב אותנו על אלוהים. כאשר אנחנו אוהבים זה את זה, אנחנו משקפים לפחות באופן חלקי כיצד נראית אהבת אלוהים. לעומת זאת, "…מי שאיננו אוהב את אחיו אשר הוא רואה אותו לא יוכל לאהוב את האלוהים אשר הוא איננו רואה אותו" (יוח"א ד 20). בקדושתנו אנחנו מראים את קדושת אלוהים. נקראנו לתת לאנשים תקווה שיש דרך חיים אחרת, שונה מחיי התסכול האנוכי שהטבע החוטא שלנו והעולם סביבנו חוברים יחד כדי לעודד אותנו לחיות לפיהם.

חבריי רועי קהילה וזקנים יקרים, מה הקהילות שלנו מלמדות את העולם הצופה בנו על אלוהים? האם אנחנו מלמדים אותם שאלוהים מוגבל לגזע שלנו? האם אנחנו מלמדים אותם שאלוהים מוכן לסבול חטא, חוסר נאמנות וחיים של אנוכיות, קטנוניות ומריבות? אלוהים קרא למשיחיים להיות נציגיו עלי אדמות, שבאמצעותם אפשר ללמוד על אופיו ועל יחסו לבריאתו. האם התייחסנו ברצינות לתפקיד שקיבלנו, להוביל את חברי קהילותינו לקחת על עצמם את המשימה החשובה והזכות האדירה הזאת?

איזו זכות אדירה הוא נתן לנו, וכמה מעט אנחנו חושבים עליה. אנחנו חושבים שאם נביא עוד אנשים לקהילה שלנו, נהיה פטורים מאחריות כלפי אלה שכבר חברים בה. אבל איזו עדות כל אחד מאותם חברי קהילה מספק? על כמה עדויות גרועות עליכם להתגבר במאמצים רבים כדי שאנשים יראו את העדות הטובה שאלוהים מספק דרך המאמינים האמיתיים, מאמינים שאמונתם ניכרת בחייהם?

בסופו של דבר, המטרה של משמעת בקהילה איננה מתן גמול או עונש. העניינים האלה שייכים לאלוהים ולא לחוטאים כמונו, שחטאיהם נסלחו להם (דבר' לב 34; רומים יב 19)! לעומת זאת, עניין שכן צריך להעסיק אותנו הוא להיות עדות טובה לאנשים סביבנו על אופיו של אלוהים. חיינו והתנהלותנו צריכים להיות למופת. שמתם לב ששאול, באיגרות שהוא כתב לרועי קהילות, מודאג במיוחד לגבי השם הטוב של זקני הקהילה בקרב אנשים מחוץ לקהילה? אומנם יכולות להיות לכך סיבות רבות, אבל אחת מהן היא בוודאי תפקיד הזקנים לייצג את הקהילה בעולם. אם כן, גם הקהילה כולה צריכה לייצג את עצמה בצורה טובה. בגלל זה שאול כעס כל כך באיגרת הראשונה לקורינתים ה. שמתם לב בדיוק על מי שאול צעק? הוא לא גער באיש שניהל קשר מיני שאלוהים אסר עליו, אלא גער בחריפות בקהילה שאפשרה לחטא כזה להתקיים בקרב חבריה! אנו יודעים שהאמת העגומה היא שבסופו של דבר יתברר שחלק מחברי קהילותינו יאבדו בחטאיהם, אפילו אם פעם הם הכריזו בכנות על אמונתם. אנו מאמינים שלפחות חלקם עוד יכו על חטא וישובו לאדון. תפקידה של הקהילה הוא לדגול בקדושה ולהתנגד לחטא ובכך לייצג את אלוהים נאמנה, ואיננו מעלים על דעתנו שהקהילה כולה תמעל באחריותה. מעילה כזאת דומה מאוד לחטא של עם ישראל כשעבד אלילים, וזאת הבעיה ששאול התמקד בה בתוכחתו החריפה על הקהילה בקורינתוס.

חברים, מה היה אומר שאול השליח על הקהילות שלנו, שלכם ושלי? כמה היעדרות של חברי הקהילות שלנו אנחנו מוכנים לסבול בשם האהבה? עד כמה הקהילות שלנו מוכנות לקבל מערכות יחסים של ניאוף או מקרי גירושין הנוגדים את הכתובים ולא להתייחס אליהם? אלו הדברים שצועקים לעולם: "אנחנו לא שונים מכם"! כמה אנחנו נותנים לאנשים מעוררי מחלוקות לפלג את הקהילה סביב נושאים שוליים? כמה בשורות שקר אנחנו מאפשרים לאנשים ללמד?

אחים יקרים, אם אתם קוראים זאת כרועי קהילה, זקנים, מנהיגים, מורים או חברים בקהילה, חישבו על האחריות הגדולה המוטלת עלינו. חישבו כיצד אנחנו יכולים להעיד על אלוהים בצורה הטובה ביותר – האם בכך שנעלים עין מהחטא בקרבנו, או בכך שנפעל בעדינות להשיב את האנשים שנכשלו בחטא, כפי ששאול מורה בגלטים ו 1? איזו מהגישות האלה משקפת בצורה הטובה ביותר את האלוהים שאותו אנו עובדים? האם רחמי אלוהים אי פעם הסתירו את קדושתו בדברו? אולי בקהילתו? מהי אחריותנו בעניין זה?

שימו לב איזו דוגמה אתם מציבים לעולם הסובב אתכם. לאלוהים יש תוכנית אדירה בעבור עמו ובעבור עולמו. הוא קורא לנו להראות זאת במילים ובמעשים שלנו. האם אתם עושים זאת? אני מתפלל שאלוהים יעזור לכל אחד מאיתנו להיות נאמנים לקריאה הגדולה הזו.