אם אין יישום סימן שלא היטפת

מאת מיכאל לורנס

© כל הזכויות שמורות ל-9Marks

 

האם אי פעם ישבתם בכיתה ותהיתם מה בכלל הכוונה? אני זוכר את התחושה הזאת בבירור משיעורי החשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי בתיכון. המורה לימד כאילו היישום של העקרונות המתמטיים מובן מאליו, ואולי לכמה גאונים במתמטיקה זה באמת היה מובן מאליו. אבל לתלמיד במגמת ספרות אנגלית זה היה תרגיל מתמשך וחסר סיכוי בחשיבה מופשטת. בלי להבין את היישום בעולם האמיתי, היה לי קשה מאוד לתפוס למה עליי לדעת מהו ערכו של דבר ששואף לאינסוף אבל אף פעם אינו מגיע אליו.

ואם אתה גאון במתמטיקה, פשוט נסה להיזכר איך הרגשת כשדרשו ממך לנתח יצירה ספרותית.

הסבר איננו הפקת לקחים ליישום

אינני מנסה להעלות זיכרונות שליליים, אבל אני תוהה, אם חלק מאיתנו, המטיפים, אינם שמים את חברי הקהילה שלנו במצב מאוד דומה כל סופ”ש. כמו מורים רבים בכל מיני תחומים, אנחנו מתלהבים מהנושא שאותו אנחנו מלמדים, ומגיעים לשיעור מוכנים היטב. אנחנו מסוגלים לענות על שאלות לגבי זמני הפועל ביוונית ובעברית ולגבי הרקע ההיסטורי והתרבותי של המזרח התיכון הקדום. אנחנו מסוגלים לזהות תקבולות ולגלות כיצד יש לבטא מילה מסוימת. ואנחנו גם מסוגלים להסביר למה המתרגמים המקצועיים טועים, ולמה הם היו אמורים לתרגם בהתאם להבנתנו.

ולמרות כל הידע והתבונה המוצגים בהתלהבות ובמלוא חשיבות, חברי הקהילה מבינים בקושי מה עליהם לעשות בנידון. הם מבינים עד כמה הנושא חשוב, שכן מדובר בדבר אלוהים. יותר מזה, הם יודעים שהמסר הוא דבר אלוהים שנועד להם. אבל לאחר שאנחנו מסבירים אותו, אנחנו בעצם אומרים: “עכשיו תורכם. אתם צריכים לגלות בעצמכם כיצד ליישם אותו בחייכם”. או גרוע יותר, אנחנו משאירים אנשים במבוכה ובתחושה שהם אינם די רוחניים כי אינם יודעים איך ליישם את המסר שלנו הוא כה מובן מאליו.

פשוט לא מספיק להסביר את הקטע הנלמד. כדי להיות רועים טובים עלינו להסביר כיצד ליישם את המסר בחייהם של חברי הקהילה היום.

למה איננו עושים זאת? עולות בדעתי מספר סיבות:

קודם כול, הפקת לקחים ליישום היא עבודה קשה. ניתוח של דקדוק ורקע היסטורי הם משחק ילדים בהשוואה לחשיבה על מורכבותו של לב האדם ומצבו.

דבר שני, הפקת לקחים ליישום היא סובייקטיבית. אני יודע אם בניתי משפט או ניתחתי פועל בצורה נכונה. אבל איך אני יכול לדעת שאני צודק בקשר ליישום?

דבר שלישי, הפקת לקחים ליישום היא מורכבת. לקטע הנלמד יש רעיון מרכזי, אבל קיימים אינספור יישומים – אולי כמספר המאזינים. מפחיד לנסות למיין את רבבות האפשרויות.

דבר רביעי, הפקת לקחים ליישום היא אישית. ברגע שאני מתחיל לחשוב מהי המשמעות של הקטע הנלמד לגבי הקהילה שלי, אינני יכול שלא לחשוב מהי המשמעות שלו לגביי. ולפעמים אני מעדיף פשוט להסביר את הקטע הנלמד מאשר להתמודד עם משמעותו לגביי.

כל הסיבות האלה קשורות לבשר שלנו ולרצון שלנו להתחמק מעבודה קשה שאיננו טובים בה, או להימנע מתוכחה במישור האישי. התגובה שלנו לתירוצים האלה צריכה להיות חזרה בתשובה.

הפקת לקחים ליישום איננה תוכחה

אבל יש גם סיבה חמישית, סיבה תיאולוגית, שבגללה אנחנו מזניחים את ההתייחסות ליישום במסרים שלנו. אנחנו משוכנעים שהפקת הלקחים ליישום היא התפקיד של מישהו אחר, שהיא גדולה עלינו. האם זו לא רוח הקודש שצריכה בסופו של דבר להאיר את משמעות הכתובים בליבו של אדם? אם אני מסביר את היישום והוא אינו מתאים, האם אינני מאפשר לאותו אדם בעצם להתנער מהאחריות? אבל אם אני מציג את האמת, ואז מפנה את הדרך, יש לרוח הקודש מרחב לבצע את תפקידה, והיא ממילא תעשה זאת הרבה יותר טוב ממני.

שמעתי לא פעם מטיפים מוערכים בני זמננו מעלים את הטיעון הזה. אבל עם כל הכבוד לאותם אנשים, אני חושב שהטיעון הזה איננו עולה בקנה אחד עם כתבי הקודש ושהוא מעיד על בלבול תיאולוגי. מדובר בבלבול בין תוכחה לבין הפקת לקחים ליישום. תפקידה של רוח הקודש הוא להוכיח על חטא, צדק ומשפט (יוח’ טז 8). רק רוח הקודש מסוגלת להביא תוכחה אמיתית, וכשאנחנו מנסים לעשות את התפקיד הזה במקומה, אנחנו בהכרח נופלים במלכודת הלגליזם. מדוע? כי תוכחה היא עניין של הלב. לא די שאדם ישתכנע שדבר כלשהו הוא אמת, עליו גם לדעת שהוא מחויב לתת דין וחשבון לפני אלוהים בקשר לאמת הזאת ולפעול על פיה.

הפקת לקחים ליישום שונה מתוכחה. אף על פי שגם היא בסופו של דבר עניין של הלב, היא מכוונת אל ההבנה. ניתוח הטקסט דורש מאיתנו להבין את הרקע ההיסטורי שלו. הפקת לקחים לעומת זאת קשורה לניתוח ההקשר העכשווי שבו הטקסט מושמע. היא דורשת זיהוי של תחומים בחיים, במוסר ובהבנה, שבהם דבר המשיח המסוים הזה צריך לשכון בשפע (קול’ ג 16). לכולנו יש נטייה להקשיב דרך המסננים שלנו ומתוך הניסיון האישי שלנו. לכן, כאשר רועה קהילה עמל כדי להסביר את יישום הדבר, ניתנת לנו הזדמנות לחשוב על המשמעות של קטע מסוים בצורה שלא חשבנו עליה בעבר, ואולי גם לא היינו מגיעים אליה באופן טבעי.

כך למשל, בכל פעם שאני שומע את יוחנן ג 16, מייד עולה במוחי הקריאה שלי לבשר. זהו היישום שעולה בדעתי באופן טבעי, כמעט כמו רפלקס. אבל אם במסר יסבירו את יישום הפסוק ביתר תשומת לב, יכול להיות שאתחיל לחשוב לעומק על טבעה של אהבת אלוהים כלפיי ועל משמעות הדבר שבמשיח יש לי חיי עולם. כאשר מתרחבת הבנתי לגבי הלקחים האפשריים העולים מאותו פסוק, הוא מתחיל לשכון בחיי בשפע. הפקת לקחים טובה היא איננה פלישה לתחום האחריות של רוח הקודש אלא להיפך, היא יוצרת הזדמנויות רבות לתוכחת רוח הקודש.

התחמקות מהפקת לקחים מנוגדת לכתבי הקודש

במילים פשוטות, התחמקות מהפקת לקחים ליישום מנוגדת לכתובים. הפקת לקחים היא בדיוק מה שאנחנו רואים את המורים והמטיפים של דבר אלוהים בכתובים עושים. התנ”ך דואג לכך שעם אלוהים לא רק ידע את דברו אלא גם יבין איך ליישם אותו בחייו, החל בדברים ו 7 – היכן שההורים מצווים: “ושיננתם לבניך” – ועד נחמיה ח 8 – שם עזרא והלויים לא רק קוראים את ספר התורה לעם אלא גם מסבירים ומפרשים, כך שהאנשים יוכלו להבין את מה שנקרא “ויקראו בספר בתורת האלוהים מפורש; ושום שכל, ויבינו במקרא”.

הדאגה לכך נמשכת גם בלימוד של ישוע ושליחיו. בלוקס ח 21 ישוע מאשר את מערכת היחסים שלו עם “השומעים את דבר האלוהים ועושים”, והלימוד שלו גדוש בהסברים כיצד ליישם את דבר אלוהים – החל מהדרשה על ההר. איגרות השליחים מלאות בהנחיות ליישום, והשליחים העבירו את האחריות הזאת לזקנים, שתפקידם היה ללמד אורח חיים של יראת אלוהים (טימ”א ד) ולהפקיד את אותו הלימוד בידי “אנשים נאמנים אשר הם כשרים ללמד גם את האחרים” (טימ”ב ב 2).

בשום מקום איננו רואים זאת בצורה ברורה יותר מאשר באפסים ד 13-12. מטרת המתנה שהמשיח העניק לקהילה בדמות רועים ומורים היא “להשלים את הקדושים למעשה העבודה לבניין גוף המשיח”. איך נוכל לצייד את חברי הקהילה בהתאם לתחומי השירות שלהם בתוך ומחוץ לקהילה, אם אף פעם לא נדבר ספציפית ובצורה מעשית על המטרה הזאת? שאול יוצא, ככל הנראה, מנקודת הנחה שאנחנו כל הזמן מכוונים ליישום במסרים ואיננו מנסים להתחמק ממנו.

כמה דוגמאות

איך זה יכול להיראות באופן מעשי? הרשו לי להציג בפניכם שתי דוגמאות. הראשונה משמואל ב יא – הסיפור על דוד שנואף עם בת שבע ולאחר מכן מנצל את כוחו כדי לבצע רצח ולהסתיר את חטאו. כמובן שהלקחים בנוגע לטוהר מיני ורצח גלויים לעין. אבל מה לגבי כל האנשים בקהילה שלך שמבחינתם ניאוף ורצח הם לא פיתויים יום יומיים? אני בטוח שיש כמה כאלה. האם אין שום דבר אחר לומר להם? כמובן שיש.

כאשר אתם מתבוננים בחטאו הספציפי של דוד, אתם יכולים לעזור להם להבין את הדפוס של חטא באופן כללי, שמטבעו הוא מטעה, מנצל הזדמנויות וגורר אחריו חטאים נוספים. אחר כך אתם יכולים לעזור להם לחשוב על החטאים המזדמנים שאיתם הם מתמודדים, לא בתור מלכי ישראל, אלא בתור אימהות, סבתות, סטודנטים, מועסקים, מנהלים ופנסיונרים. בהפקת הלקחים שלכם, אל תנסו למצות את כל האפשרויות. נסו להבהיר להם את משמעות הקטע ולהניע אותם לחשוב על חייהם הם.

דוגמה אחרת היא אפסים ו 4-1. הקטע הזה מדבר כולו על המחויבות ההדדית בין הורים לילדיהם. יש לקחים רבים ליישום בתחום הזה. אבל מה בנוגע לכל האנשים בקהילה שאין להם ילדים, או שילדיהם כבר לא גרים בבית? האם עליהם פשוט לשבת ולהקשיב בתקווה שילמדו משהו שבעזרתו יוכלו לעודד את ההורים שסביבם? זו אכן התחלה. אבל הטקסט הוא דבר אלוהים שנועד גם להם. העיקרון של התנהלות נכונה של בעל סמכות או של אדם הכפוף לסמכות ישים בחיי כולנו. מורים ותלמידים, מעסיקים ומועסקים, זקנים וחברי קהילה, כולם יכולים ללמוד איזו ברכה יש במימוש סמכות וכניעה לסמכות בהתאם לרצון אלוהים. את הדיבר החמישי, “כבד את אביך ואת אימך”, ניתן בצדק להרחיב מעבר להורים הביולוגיים אל כל מי שמבוגרים מאיתנו, מוכשרים יותר בתחום מסוים, ובמיוחד לאלה שעל פי החלטתו של אלוהים נמצאים מעלינו בעמדה של סמכות[1]. כולנו כפופים לסמכות במקום כזה או אחר, ורובנו בעלי סמכות במסגרת כלשהי. הסבר מעמיק לגבי יישום הקטע הנלמד יעזור להבהיר זאת.

מהי המשמעות לגביך

משמעות הנאמר היא שמסר ללא הפקת לקחים ליישום כלל אינו מסר אלא פשוט שיעור תנ”ך. איננו רוצים שאנשים יצאו מהמסרים שלנו בלי להבין את המסר. במקום זאת, בואו נעשה מאמץ להפיק לקחים מהטקסט כדי שגוף המשיח ייבנה “עד כי נגיע כולנו לאחדות האמונה ודעת בן-האלוהים כאיש אחד שלם, לשיעור קומת מלוא המשיח”.

[1] Westminster Larger Catechism מתייחס לנושא זה בתשובה 124.