איזידור לוונטל 1827 - 1864

איזידור לוונטל נהיה לאחד המבשרים המשיחים הראשונים באפגניסטן. הוא ניחן ביכולות שכליות מדהימות, וברצון ברזל. הוא היה איש נמוך קומה, אבל ניחן בכוח רצון ובכוח ההתמדה של איש ענק. את כל כוחותיו וכישוריו הוא הקדיש לשירות המשיח ודחה הצעות מפתות רבות מהאוניברסיטאות הטובות בארצות הברית כדי להביא את הבשורה לארץ ענייה רחוקה מביתו. בזכותו כתבי הקודש תורגמו לשפת הפשטו לפני מותו הטרגי והוא בן 37 בלבד.

איזידור נולד בפולין בשנת 1826, בן בכור למשפחה מרובת ילדים. אביו שמר מסורת כדי לרצות את אשתו, שהייתה אדוקה והשתדלה לחנך את ילדיה באתיקה ומוסר יהודי. שני ההורים דגלו בחינוך והקריבו הרבה כדי לספק חינוך טוב ככל האפשר לילדיהם.
בנעוריו, אחרי שסיים את לימודיו, התחבר איזידור לצעירים בני גילו אינטלקטואליים בעלי דעות פוליטיות ליברליות. זו היתה תקופה של תסיסה פוליטית באירופה שהגיעה לשיאה ב-1848. אותם צעירים נפגשו תכופות בסתר כדי לדון על עניינים פוליטיים, לקרוא מאמרים ולחבר יחד שירים בעלי אופי פוליטי. איזידור הרחיק לכת ופרסם אחד משיריו בעיתון וכך משך את תשומת לבן ואת חמתן של הרשויות. כדי להתחמק ממעצר הוא נאלץ לברוח מעיר מולדתו. אחרי תלאות רבות הוא השיג דרכון ועלה על ספינה שהפליגה לניו יורק. הוא לא דיבר מילה של אנגלית כשעלה על הסיפון, אבל עד סוף ההפלגה כבר הספיק ללמוד מספיק כדי להסתדר בארה"ב.

החיים בארצות הברית למהגר יהודי שבקושי דיבר אנגלית היו כמובן קשים. איזידור התקשה להתפרנס. אפילו חקלאים לא רצו בו. לבסוף, הוא החליט להשקיע את מעט הכסף שנשאר לו בכיס כדי לרכוש כמה דברים קטנים שיוכל למכור. הייתה לו מעט מאוד סחורה, והוא עבר מדלת לדלת בנסיון למכור וכך להרוויח את לחמו.

כך הוא פגש איש אלוהים, מר גיילי. בלילה סוער וגשום בהותו רטוב עד לשד עצמותיו דפק איזידור בדלת ביתו של גיילי. בעל הבית ריחם עליו והזמין אותו להיכנס ולהתחמם ליד האח. אשתו קנתה ממנו כמה דברים שימושיים, והאכילה אותו בארוחה חמה. כשעמד לצאת לדרכו, הוא התבקש ללון שם לילה אחד, כי היה ברור למארחיו שלבושו הקל לא יגן עליו בפני האקלים הקר. איזידור שמח מאוד להישאר בבית חם ללילה, וכך נוצר קשר של ידידות בינו לבין מר גיילי שנמשך כל חייהם. תוך כדי שיחה נודע לגיילי שאורחו אינו סתם בלדר, אלא איש בעל אופקים רחבים וידע רב בספרות עתיקה, פילוסופיה ומתמתיקה, המדבר כמה וכמה שפות מודרניות! לבו התחמם כלפיו, והוא שכנע אותו להמשיך להתארח אצלו עד שיצליח להשיג משרה ההולמת את כישוריו המרשימים. כך הפך העתיד של איזידור לזוהר יותר. הודות למאמציו של גיילי ומכריו, ואחרי כשישה שבועות שבהן המשיך להתגורר אצל משפחת גיילי, הוא קיבל משרת מרצה לשפות באוניברסיטה - משרה שנוצרה במיוחד עבורו.
בכל תקופת שהותו של איזידור אצל גיילי, שהיה מאמין אדוק, הוא לא גילה לחברו אודות מוצאו ודתו. כך שגיילי הופתע לגלות ממכתב ארוך שאיזידור שלח לו מהאוניברסיטה, שהוא יהודי ושבזמן שהותו אצל גיילי המסווה הוסר מעיניו והוא התחיל להבין שישוע מנצרת הוא אכן משיח ישראל. לאחר מאבק פנימי ממושך וצער עמוק על חטאיו, הוא מצא מנוחה ושלום במשיח ישוע.
 
"בביתך שמעתי אותך מתפלל ושמעתי את בני משפחתך מהללים את אלוהים. התפילות שלך היו רציניות ונגעו ללבי. בהתחלה באתי למפגשים המשפחתיים בביתך מסקרנות ומטעמי נימוס. כששמעתי כיצד התחננת בתפילותיך, התחלתי להבין את הסכנה שטמונה בעובדה שהנפש והרוח שלי הם נצחיים. התחלתי לקרוא את התנ"ך ונדהמתי ממה שקראתי. חיכיתי בלהיטות למפגשים המשפחתיים כדי לשמוע אותך מתפלל ואת משפחתך מהללת את אלוהים. השתכנעתי יותר ויותר שאני לא הולך בדרך הנכונה."

איזידור התוודה בפומבי על אמונתו ולאחר מכן נטבל. הוא התחיל ללמוד בפרינסטון ניו ג'רזי. לאחר מכן יצא לפשוואר כדי לבשר את בשורת המשיח. ההישגים המצוינים שלו בתחום הלשוני נודעו לעמיתיו עוד לפני שהפליג להודו. איזידור היה בלשן מעולה, והצטיין גם במתמטיקה ובפילוסופיה. אבל את כל הכישרונות וההישגים שלו הוא הקדיש ללא תנאי לאלוהים.

הוא הטיף ללא קושי באפגאנית - פאשטו, בפרסית, בהינדית ובערבית. כמו כן הוא היה מוסיקאי ומתמטיקאי מומחה. כשהיה בהודו, אמרו עליו שכנראה הוא הזר היחיד שמכיר באופן יסודי ומעמיק את הספרות האסיאתית ואת הנימוסים והמנהגים של ההודים, בקי גם בפוליטיקה ובדתות המזרח. כשהוא התווכח עם מוסלמים או אנשים שייצגו דתות אחרות, הוא ידע היטב כיצד להקשיב ולענות. הספרייה שלו כיסתה את כל הקירות בחדר, והמדפים העליונים הגיעו עד התקרה. היו לו ספרים נדירים מאוד, וכתבי יד עתיקים. בשום ספרייה פרטית אחרת בהודו לא היה אוסף כזה של ספרים. כשהיה בפשאוור הוא תרגם את הברית החדשה לשפת הפאשטו ועסק גם בתרגום התנ"ך. הוא כתב מילון בפאשטו והספיק לסיים את המילון לפני שמת במפתיע בגיל שלושים ושבע. אילו היה מאריך ימים הוא היה מבשר את הבשורה גם בקבול ובפרס.

איזידור הצטיין ביכולת שלו לדבר אל ליבם של המוסלמים סביבו. הוא הטיף את הבשורה בפומבי, בשוק, ובכפרים מסביב למרות שהרבה זרים נרצחו במקומות אלה על ידי קנאים. והתווכח והתדיין עם המלומדים המוסלמים וניהל התכתבות ענפה. הוא לא נח ברצונו להביא את הבשורה, וביום טיפוסי ישן רק שלוש או ארבע שעות. הוא היה איש נמוך קומה ושברירי, אבל לא ידע מתחרה בכוח רצונו ובכוח ההתמדה האדיר שלו.

בזכותו כתבי הקודש תורגמו לשפת הפאשטו, כדי להביא את הבשורה לעם הפשוט של אפגניסטאן. בימיו הנשים עצמן קראו רק פאשטו ולא פרסית או ערבית. הוא ביקש שוב ושוב רשות לנסוע לאפגניסטאן ולמרות שבהתחלה סירבו הממנונים עליו להרשות זאת, הוא הקדיש את עצמו ללימוד השפה, עד שיכול היה לתרגם את ברית החדשה מהיוונית המקורית.

מותו של איזידור היה טרגי. הוא סבל הרבה מכאבי ראש והרבה לצאת מהבית בשעות המוקדמות של הבוקר כדי לשאוף אויר. באחד הבקרים הוא יצא למרפסתו בשעה שלוש. שומר הבית שלו חשב, לפי טענתו, שהוא פורץ וירה בו. עד היום לא ידוע אם מותו נגרם בשגגה או שהוא נרצח בידי קנאים דתיים. מותו פגע קשות בתוכניות הבישור באזור באותה תקופה.

איזידור נקבר בבית הקברות האנגלי הישן בפאשוור. על המצבה שלו כתוב:

"איזידור לוונטל תרגם את הברית החדשה לשפת הפאשטו, נורה על ידי משרתו בתאריך 27.4.1864".

שלח לחבר      

הדפס