דוד ברון 1855-1926

נולד בשנת 1825 בעיירה קטנה בפולין בשם סובלקי. אביו מרדכי היה בעל חנות שמן, והתפרנס במכירת שמן בישול לשכניו. בנוסף, הוא החזיק משק קטן מחוץ לעיירה לגידול פרות וייצור חלב. מרדכי נחשב לאיש שלום, ובזכות היותו מכובד ביותר, זכה לכבוד כל הקהילה. אמונתו הייתה איתנה, והוא גידל את משפחתו ביראת שמיים ובתורה. דוד נולד בן אחרון, ילד שביעי. היו לו ארבע אחיות, ושני אחים. דוד היה מחונן בשכל עשיר, ולמשפחתו היו תקוות גדולות שהוא יהיה רב גדול. בגיל ארבע,כשנכנס לראשונה לחדר, הרב המלמד גילה שהילד כבר ידע לקרוא בפולנית וברוסית, ולא רק שידע את האלף-בית בעברית אלא שהצליח כבר לקרוא מהתנ"ך בעברית! בגיל שבע הוא כבר ידע יותר מהמורה, ונשלח ללמוד תלמוד עם דודו בכפר קרוב. לאחר שנה אחת בביתו של הרב, דוד נפל קרבן לקדחת ושכב קרוב למוות עד שהחלים כעבור חודשיים. אביו החליט לשלוח אותו לרבו של הכפר כדי ללמוד, והוא למד איתו יחד עם אחיו יוחנן.

יום אחד, דוד נפל קרבן לתאונה רצינית ביותר, ונפצע קשה מאוד. הרופאים התייאשו מחייו והמשפחה התכוננה לפרידה הנצחית. בזמן הזה מחשבותיו הטרידו אותו. איך הוא יגיע לגן עדן, למלכות השמיים?  הוא ידע שהוא לא מושלם, שהוא חוטא. איך אלוהים יוכל לסלוח לו, ועל סמך מה יסלח לו?  הוא בכה לאמו שאם כניסתו לגן עדן תלויה במשעיו הטובים, הוא לעולם לא יוכל להיכנס! אף אחד לא ידע לנחם אותו ולהביא לו שלום בלב.

בשנת 1870, כשהוא בן 15, דוד נאלץ לעזוב את הבית וללות את גיסו בבריכה מהצבא הרוסי שביקש לגייס אותו.  גיסו נסע לאמריקה אבל דוד נשאר באנגליה ונאלץ לפרנס את עצמו שם. הוא פגש לראשונה מאמין משיחי, אבל פגישה זו לא עלתה לו יפה. ברגע שבעלת הבית גילתה שהוא היה בקשר עם "מיסיונר" היא זרקה אותו מהבית, עם חפציו, לרחוב, באמצע חורף. דוד היה מבולבל. מה כל כך הכאיס את האישה. מה הוא עשה?  רק לאחר זמן מה הוא גילה שהאיש שהוא פגש נחשב ל"משומד". הוא כעס ובו בזמן פחד שמה האיש יראה אותו בכביש, יזהה אותו, ויגרום לו לצרות נוספים

דוד לא הצליח לפרנס את עצמו, ומחוסר ברירה הסכים להפצרותיו של בעל בית חדש, שילמד אצלו נגרות. הוא בילה שנים בלימוד המקצוע ולמרות שהוא בעצם היה איש שפה, בסוף הוא הצליח למצוא עבודה עם משכורת סבירה. כשהיה עצמאי, הוא החליט לבקר באסיפות של ה"משומד" ולנזוף בו על כך שגרם לו צרות צרורות. האיש, מר קוניג, התפלא שדוד סבל כל כך בגללו, אך ציין שכוונותיו היו טובות ושבעצם, בעלת הבית היא זו שלא התנהגה כראוי.  דוד נשאר כדי להציק באסיפה, וחזר בשבתות הבאות בניסיון להפריע למטיף.  מר קיניג תמיד ענה לו בסבלנות, גם כאשר דוד הביא את האסיפה לעצירה עם שאלותיו

לאחר זמן מה, דוד פגש מאמין אחר בשם אדלר, שישב איתו, שוכח איתו ואחד אחד פירק את כל טענותיו נגד המשיח. דוד השתכנע שהוא אכן עומד לפני אלוהים כאדם חוטא וטמא. הכרה זו של לבו ערער אותו, והוא בילה את השבועות הבאים בתפילה, במחשבה רבה ובעינוי רוח קשים.

כעבור זמן מה, ואחרי דרך ארוכה של חיפושים, בהגיעו לגיל 20, דוד הגיע לאמונה במשיח.

לא עבר הרבה זמן לפני שאביו שמע על כך ממכיריו בקהילה היהודית, ולבו נשבר. הוא ישב שבעה על בנו וכתב לו מכתב קורע לב שבו הפציר בו לחזור למוטב, לעזוב את הדרך הרעה הזו, ולחזור אליו. הוא האמין בכל לבו שדוד הביא קלון למשפחתו ושהוא עזב את אלוהי ישראל, בורא שמיים וארץ, לטובת עבודה זרה.

עברו שנים רבות לפני שדוד הצליח לראות את אביו ולדבר איתו פנים אל פנים. ואז, דבריו ניחמו את אביו הקשיש והם נפרדו באהבה והוקרה הדדית. הוא זכה לזכות לספר לאביו אודות אמונתו ולהראות לו מהתנ"ך למה ישוע מנצרת הוא היחיד שיכול היה להיות משיח ישראל ומה הוא בשביל העם היהודי.

בשנת 1893 דוד הקים ארגון של מבשרים יהודים, יחד עם שונברגר, גיסו של אדולף ספיר. הוא סירב להצטרף לקהילה מסויימת או למיסיון מסויים, אלא לבשר לעם שלו כאחד מהם, יהודי ליהודי. הוא ושינברגר עמלו יחד שנים רבות. שינברגר הטיף על חזרה בתשובה ולעיני רבים היה נדמה לנביא מימי התנ"ך.

עם הזמן הוקם מרכז בלנדון, שבו ניהלו לימודי תנ"ך כל ערב מארבע ועד שבע, ואחריו אסיפה עם דרשה. 

בין חבריו של דוד ברון נמנים הרב ליכטנשטיין, ותיאודור הרצל, חוזה הציונות ומדינת ישראל. סופר כי בקונגרס ציוני מסויים היתה הרבה התנגסות לכך שיהודים משיחיים נכחו לדיון. הרצל קם ממקומו, והתישב ליד דוד כאות הזדהות והוקרה.  הוא אמר לכולם: "אם תגרשו אותם, תצטרכו לגרש אותי יחד איתם."
 

מבוסס על ספרו של רוני מקקרקן, "נסיך ישראל" (אנגלית)

 מקורות

• Rays of Messiah's Glory (1886)
• The Jewish Problem - Its Solution or, Israel's Present and Future (1891)^[1]
• The Ancient Scriptures and the Modern Jew (1900)^[2]
• A Divine Forecast of Jewish History. A Proof of the Supernatural Element (1905)
• Types, Psalms, and Prophecies: Being a Series of Old Testament Studies. (1906)
• Israel's Inalienable Possesions: The Gifts and the Calling of God Which are Without Repentance (1906)^[3]
• The Shepherd of Israel and His scattered flock; a solution of the enigma of Jewish history. (1910)
• History of the Ten Lost Tribes: Anglo-Israelism Examined (1915)
• The Visions and Prophecies of Zechariah (1918)
• The Servant of Jehovah: The sufferings of the Messiah and the Glory that Should Follow. An Exposition of Isaiah LIII. (1922)
• The History of Israel: Its Spiritual Significance (19—)^[4][5]

הערות

1. ↑ Original publication date for the first printing of this work, see British Library Integrated Catalogue
2. ↑ Original publication date for the first printing of this work, see British Library Integrated Catalogue
3. ↑ The source printing lacked a publication date in the Title page and Verso. This date was determined using copyright records from the British Library Integrated Catalogue
4. ↑ A WorldCat search indicates the original lacked a publication date, as indicated by the notation [n.d.] in the listings. A 1925 edition listed in the British Library Integrated Catalogue may prove to be a reprint.
5. ↑ A reprint has been published by Keren Ahvah Meshihit increasing the likelihood of a Public Domain original.

http://en.wikisource.org/wiki/Author:David_Baron 

http://www.israelunique.com/authors/david_baron.htm 

שלח לחבר      

הדפס