שמעון רוזנטל

שמעון רוזנתל פגש את נוקולאיסון באיזמיר כשהוא ואישתו התעננו בבשורה. שמעון היה יליד הנסיכות הדנובית וולאכיה. בשנת 1839 הזוג עם שני ילדיו עלו לירושלים, שם נתבלו על ידי ניקולאיסון ב-14 באפריל. טקס הטבילה של משפחת רוזנטל היה הראשון בארץ ישראל על ידי נמיג של האגודה הלונדונית. בטקס הוטבלו האב, האם, הבת מרים דורה בת הארבע עשרה, והבן הצעיר בן ה-4. היה טקס ריגש מאוד את המאמינים. שמעון היה פרי הביכורים של עבודת האגודה בארץ ישראל ונהיה ל למיסיונר מוכשר ואהוד על הקהילה היהודית.

שמעון עבד לתקופה כמפקח מפעל הבנייה של האגודה בירושלים. בשנת 1849 הוגש נגדו מטעם עמיתו כתב אישום על מעילת כספים שיועדו לרכישת חומרי בניין ובשכרם של העובדים באתרי הבנייה של תחנת האגודה, וכתוצאה מכך ויתרה האגודה הלונדונית על שירותיו. רוזנטל הכחיש את המיוחס לו, ועד היום לא ברור בדיוק מה קרה שם. בכל אופן, הוא המשיך לעבוד כמתרגמן בקונסוליה הבריטית ורכש את אמונו של הקונסול ג'יימס פין. פין ביקש למנות אותו כממלא מקומו בירושלים, אף שדבר זה עורר התנגדות מצדם של מתנגדיו של שמעון.

שמעון ואישתו אמיליה הביאו לעולם עוד ארבעה בנים ובת, בנוסף לשניים שעלו איתם ארצה. הקטן ביותר נקרא על שם הבישופ מיכאל אלכסנדר. הבת הבכורה, שהגיעה לירושלים בגיל 14, התחתנה עם מלוייל פטר ברגהיים, בנקאי ואיש עסקים, גם הוא יהודי מאמין. יחד הם גידלו שתי דורות של "צברים" בירושלים ופעלו רבות לרווחת תושבי העיר והעם היהודי בפרט.

שמעון מת בשנת 1882.

מקורות

פרי, ירון. נשיאים ורוח וגשם אין. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001
ברנשטיין, א. Jewish Witnesses for Christ
מקול, שמואל. Jerusalem: Its Bishop, its Missionaries, and its Converts 
Jewish Intelligence, January 1849, p. 3
Report 46 March 1854, p. 55

שלח לחבר      

הדפס